חיפוש
  • אורלי בן נתן

מתי זמן טוב לגאולה?



מכירים את טבלת החשוב ודחוף?


חשוב- כל אותם דברים שמפתחים אותנו, מעצימים, עושים לנו טוב בסופו של תהליך וחשובים לנו

דחוף- כל אותם דברים שאנו "חייבים" לעשות- לשלם חשבונות, לקחת את הרכב לטסט, לנקות...


לרובנו יש שלושה משאבים עיקריים מוגבלים- זמן, כסף ואנרגיה.


אז כשהשמיכה קצרה מידי, מה עושים קודם?


לכולם ברור שאת ה"דחוף והחשוב" עושים ראשון,

אך מה אח"כ? האם אנו נשארים בדחוף או עוברים לחשוב?

מחקרים מראים, שרובנו עושים את ה"דחוף ולא חשוב" באופן אוטומטי,

למשל: חשוב- אני רוצה זמן איכות עם בתי הקטנה,

לא חשוב ודחוף- רק אסיים את המייל/רק אכין אוכל/רק אנקה/רק אפתור איזו בעיה שצצה


אז מה הבעיה?

הבעיה היא, שלרוב לא נשאר לנו זמן/כסף/אנרגיה (או שלושתם) לעשות את ה"חשוב ולא דחוף."

וכך אנו מתנהלים מתוך הדברים שאנו חייבים לעשות ועושים פחות את מה שמצמיח אותנו,

מקדם ועושה אותנו מסופקים ושמחים יותר.


אז מה עושים?

הנה חלק מהשיטות:

1. שמים לב לתופעה ומבינים את המחיר, מנסים למצוא פתרון קריאטיבי לדחוף ולא חשוב- אולי אפשר להיעזר במישהו או אולי אפשר למצוא זמן אחר.

2. מתכננים ומכניסים זמני "ברזל" בהם אנו מתעסקים בחשוב (לא נותנים לאשליית ה"נזרום" לנהל אותנו)

3. בסוף עשיית משבצת ה"חשוב", לא שוכחים לפדבק ולהעצים את עצמנו על שעשינו משהו שמקדם אותנו


ברשותכם, אני רוצה לקשר לפרשת השבוע פרשת וארא

סיון רהב מאיר כתבה:

"מה מעכב את הגאולה בחיינו? מה תוקע את יציאת מצרים? לא רק פרעה, אלא גם אנחנו.

בפרשת השבוע משה רבנו מגיע אל העם ובפיו בשורת החירות הנפלאה,

אבל זו התגובה שהוא מקבל: "וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה". איזו אכזבה.


יש כאן שני אויבים, שלא אפשרו להם לצאת לחירות:

גם עבודה קשה פיזית, וגם קוצר רוח נפשי.

הגוף היה עייף, אבל גם הנפש.

לא נותר להם פנאי ומקום בלב לחלום חלומות גדולים. הדחוף תפס את מקומו של החשוב.


פרשני הפרשה קוראים לנו לשים לב לשני האויבים האלה, קוצר רוח ועבודה קשה,

שלא נפספס את יציאת מצרים שלנו.

מה אפשר לעשות? חז"ל מספרים שהשבת היא אחת הדרכים לצאת ממצב כזה.

שבת מנטרלת גם את העבודה הקשה, כי לא עובדים בה עבודה פיזית, וגם את קוצר הרוח,

כי לא מחוברים במהלך היממה הזו לכל הפושים, ההתראות, הלחצים והסחות הדעת של היומיום.

ככה אפשר לפנות מקום לרוח, לתוכן, לחלומות."


לכל אחד יש את ה"שבת" שלו.

ה"שבת" היא סמל לזמן שבו אנו מאפשרים לעצמנו את ההתנתקות

מהיומיומי, מהדחוף לטובת החשוב. לטובת ה"אבנים" הגדולות בחיינו.

אז קדימה, פתחו יומן ותכניסו זמן ברזל למשהו שחשוב לכם עוד השבוע.

4 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול