כורסא-תנועה

כורסא/תנועה

כל פעם שאני בהפסקה מספורט (יזומה או לא) קשה לי לחזור.

משום מה אף פעם לא הגעתי להתמכרות לספורט.

מכירה את המושג רק מהכתובים.

הגוף שלי לעומת זאת מכור לכורסא, ובכל הפסקה כזו,

הכורסא נמצאת שם להזכיר לי שהיא קיימת והיא...נוחה.

אז למה כורסא?

המוח שלנו רוצה לשמר אנרגיה כדי לשמור עלינו, כדי לשרוד

(לא מתוך הגיון אלא מתוך אינסטינקט הישרדותי),

והכורסא (כמשל) עושה את עבודתה נאמנה.

במקרה הטוב אין הוצאת אנרגיה ובמקרה הפחות טוב

יש הוספת הרבה אנרגיה.

הכורסא משמרת את מעגל הנוחות שלי. אין חריגה מהשגרה, מההרגלי.

אין ציפיות, אין אכזבות, אין התמודדות.

נוח.

אבל גם מקבע, משמר, משאיר במקום.

בשביל התפתחות (כל התפתחות- פיזית, נפשית רוחנית) חייבת להיות תנועה.

תנועה שתפרוץ את מעגל הנוחות, תגלה מסלולים חדשים, תגרום לנו להתאמץ,

להתחזק, לגדול.

אז מה הקסם? איך עוברים מכורסא לתנועה?

תנועה <--------> כורסא

לצערי, אין קסם. יש צעדים קטנים, שיוצרים דרך.

ומה שעוזר לי זה להתחיל בקטן, קצת ל"הערים" על הגוף.

לפרוט למטרות קטנות ומשם להתקדם.

למשל: אם המטרה היא לצאת לרוץ, אני אומרת לעצמי.

טוב אני רק אקום ואצא מהמיטה,

ואח"כ אני רק אצא להליכה,

ואח"כ אני אצא להליכה/ריצה וכו'.

כשמעמידים אתגרים גדולים מדי,

צריך לעמוד גם באתגר אבל גם בהתנגדות של הגוף/תת מודע.

הזכרתי קודם את הצורך ההישרדותי לשמר אנרגיה, לשמור על הקיים,

וכל מה שחורג מזה, מפעיל "נורות אזעקה".

לעבוד מתחת ל"רדאר" יעיל גם לנו, לא רק לצבא.