משברים

צ'רצ'יל אמר: "לעולם אל תבזבז משבר טוב"

כולנו עוברים משברים.

קטנים, גדולים, אישיים, קולקטיביים (עכשיו בביג טיים).

קשים יותר או פחות,

משברים הם חלק מחיינו.

אז איך לא "מבזבזים" משבר?

רבות נאמר ועוד ייאמר על התמודדות עם משבר,

וברשותכם, אני רוצה להתייחס רק לנקודת היציאה מהמשבר,

היציאה מהתקופה בה הכל נראה יותר שחור.

נראה, שברגע שהמשבר חלף,

הנטייה הטבעית היא לחזור לרגע לפני המשבר,

לחזור למוכר, לידוע, לשגרה.

אך אם יצאנו מתקופה קשה בדיוק כפי שנכנסנו אליה

האם המשבר לא היה לשווא?

כל משבר נושא עמו ברכות.

מכל קושי אפשר וכדאי לקחת משהו שיקדם אותנו קדימה

כמאמר השיר של אמיר דדון ושולי רנד

"והמסע הזה כבד וקצת גדול עליי

אני צריך לגדול מזה ודי"

אז איך מוצאים את הברכות האישיות שלנו?

ויותר מזה, איך מטמיעים אותם בחיינו?

אז הבשורה הטובה היא שזה אפשרי,

הבשורה הפחות טובה, שדרושה כאן עבודה

וכל עבודה מתחילה בהתבוננות,

אז לקחתי רגע לעצמי, לשבת ולהתבונן פנימה.

לבדוק איפה העולם שבחוץ פגש אותי בפנים.

מצרפת את השאלות:

1. מה היה לי קשה? כמו מה הקושי מרגיש לי? האם אני מכירה את הקושי ממקומות אחרים בחיים?

2. האם יש לי בחירה. האם אני יכולה לבחור לראות את המציאות בצורה שונה

3. מה טוב יש בקושי? מה המתנות

4. איך זה נראה כשמתנה משתלבת בחיי