
מכירים את הקלישאות: מה שלא הורג אותך מחשל אותך, תיקחי את זה כשיעור לחיים,
הכל לטובה, השמים הם הגבול, תחשבי טוב יהיה טוב?
והרשימה עוד ארוכה.
היום, בכל שיעור כתיבה למתחילים, מזהירים לא להשתמש בקלישאות.
זה ישר מקוטלג כנבוב מתוכן, שיטחי ומתוק עד בחילה.
נראה שבעידן שלנו ה"מפוכח" והציני, אין מקום לתמימות ולקלישאות.
אז מה נכון? איך פעם הקלישאות היו רומנטיות, מעודדות, לפעמים מעוררות מחשבה,
והיום הם נתפסות כשטחיות, ממוחזרות ולא אומרות דבר?
שלא לדבר על האדם האומר אותן.
למשל, איך אנו מסתכלים על "יש לי חלום" של מרטין לותר קינג ואיך נסתכל על פוליטקאי
שישתמש ב"יש לי חלום" או במשהו דומה לזה?
ברשותכם, אני מבקשת להתבונן בהיגדים כמשל להסתכלות כללית בחיים.
אכן קלישאות יכולות להיות ריקניות, שטחיות ואפילו מעצבנות. מה יוצר את ההבדל?
כמובן, שההקשר והתזמון תמיד חשובים ומשפיעים,
גם האדם האומר אותם, התרבות החברתית –
אבל זה קל.
זה מטיל את כל האחריות על הצד השני.
אני רוצה לאתגר.
מה יוצר את ההבדל וקשור בנו השומעים/קוראים?
מה משפיע על התגובה שלנו?
ואיך נכון ויעיל לנו להגיב על מנת לשפר את המציאות שלנו?
מה שיוצר את ההבדל בהתייחסות שלנו לדברים זה ה"עין" בה אנו מסתכלים.
הסיפור אותו אנו מספרים לעצמנו.
על כל דבר אפשר להסתכל ב"עין טובה" ואפשר בפחות.
אם נסתכל על קלישאות ב"עין טובה" נראה את העומק שיש בהן, את הטיפ לחיים, את האור בקצה המנהרה.
אם נסתכל עליהן ב"עין מקטרגת" נראה את השטחיות, את החוסר רלוונטיות, את החוסר מקוריות.
כך גם לגבי אומריהן.
אין הדבר אומר, שאל לנו להפעיל ביקורת, חשוב שנחשוב, שנשקול דברים, שנראה את כל התמונה.
הבעיה עם התבוננות מקטרגת, שהיא מחפשת את השלילי ומשאירה מעט מקום לראיית הטוב,
התמים והפשוט.
כשאנו מפעילים "עין טובה", הסיפור מקבל תפנית.
אנו מתבוננים בחמלה על המציאות.
תום הלב מקבל מקום,
המציאות הופכת להיות אפשרית יותר,
טובה יותר- רק מעצם ההתבוננות השונה, נפתחות עוד אפשרויות.
והפלא הוא, שבידינו הבחירה, באיזו "עין" להשתמש.
מלאכה (תרגול) לחיזוק "העין הטובה" –
1. תנו לעין המקטרגת צבע. נלך על הבנאלי- שחור. (אבל כל אחד יבחר את הצבע שלו)
2. היה ארוע, שגרם לכם להפעיל ציניות, זלזול בכוונות הצד השני.
3. תתבוננו בזה (אם לא ניתן תוך כדי, אפשר להתבונן גם בסוף היום- הרעיון הוא לתרגל)
4. תרגישו שנדלקת נורה בראש. תגידו לעצמכם: אופס, עלתה "עין שחורה".
5. תשאלו את עצמכם, איך אפשר להתסכל על זה אחרת, אפילו הפוך?
6. תפעילו את ה"עין הטובה", שתחליף בדימיון את ה"העין השחורה".
חשוב לדעת:
1. בהתחלה, אולי לא תצליחו לעשות את זה תוך כדי הארוע. זה בסדר, גם אם תעשו את זה ברגע שתתפנו, הדרך החדשה תתחיל להיסלל.
הרעיון להביא למודעות את מה שקופץ ראשון, ואז לשנות למה שיעיל לנו.
2. כדאי להתחיל להתאמן על דברים קטנים, שרחוקים קצת מאיתנו. למשל: מקרה עם המוכר בסופר,
נהג האוטובוס, ולאט לאט להתאמן על מה שקרוב אלינו. ככל שזה מתקרב יותר אלינו, זה יותר מאתגר.
לחיי ה"עין הטובה"
Comentarios