חיפוש
  • אורלי בן נתן

קוריצה התרנגולת


קיבלנו תרנגולת לפני מספר חודשים וצרפנו אותה ללול.

היא לא השתלבה.

בהאכלות, אם רק הייתה מעיזה להתקרב לרדיוס האוכל, האחרות היו מבריחות אותה בנקירות.

קוריצה, התרנגולת, סיגלה לעצמה התנהגות: היא המתינה בצד וחיכתה עד שחברותיה יסיימו לאכול.

חלפו הימים והמצב לא השתפר.

קוריצה חיכתה בצד לשאריות האוכל.

החלטתי לעשות אפליה מתקנת ולהגיש לה את האוכל בצד,

רחוק מקערת המזון העיקרית,

ליד המקום בו הסתתרה.

וכך עשיתי.

שמתי לה מזון קרוב אליה.

היא לא ראתה אותו.

ושוב שמתי.

ושוב היא לא ראתה אותו

והתרחקה ממני.

ככול שניסיתי להתקרב אליה,

כך היא התרחקה.

וזה רק הדגים לי, עד כמה זה דומה להתנהגות שלנו.

כל אחד יכול להיות תקוע בנרטיב, בסיפור שלו

וזו המציאות היחידה שיראה.

אם לרגע נאניש (מלשון האנשה) את קוריצה, אזי היא כלל לא ראתה את העזרה שהושטתי לה.

שכן, זה לא היה במושגי המציאות שהיא מכירה.

היא רגילה לראות את עצמה כאחרונה בשרשרת המזון, כקורבן, כחסרת יכולת,

ולכן לא יכול להיות שמישהו מנסה לעזור לה,

היא רואה רק מציאות שמתאימה לסיפורים שהיא מספרת לעצמה,

ולסיפורים שלא מתאימים, היא עיוורת.

כך היא, כך אנחנו. מספרים לעצמנו סיפורים

מפרשים את המציאות בעזרת המשקפים אותם אנו מרכיבים וזו נראית לנו האמת.


אז מה עושים?

1. מודעים לאפשרות שהמציאות שחווינו היא לא האמת.

2. מפרידים בין עובדות לבין פרשנות.

3. אם אין אמת והכל פרשנות- בואו נאמץ פרשנות שתהיה יעילה עבורנו.

4. לפעמים אפשר לעשות את זה לבד ולפעמים צריך עזרה מבחוץ של חבר או איש מקצוע


3 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול