מתוק היה תמיד האתגר שלי, מאז שאני זוכרת את עצמי.
מתוק בכל הצורות.
מתוק פיזי- ממתקים למיניהם, עוגות, עוגיות. לא בוחלת ברוב הדברים.
וגם מתוק למוח- ספרים, סרטים וסדרות שהם קלוריות ריקות. טעימות לרגע ולא מזינות.
אני מודעת למשיכה הזו שלי,
מודעת ויחסית מחזיקה אותה בגודל הנכון.
השבוע נתתי דרור להתמכרויות הללו.
נתתי דרור זה קצת לעשות עימי חסד, שכן עם יד על הלב,
לא הייתה כאן ממש שליטה והרי כל מכור אומר לעצמו שהוא יכול להפסיק מתי שהוא רק יבחר.
השבוע אכלתי מכל וכל ו"רבצתי" מול המסך, ראיתי סידרה, שהייתה כיפית לצפייה יחד עם זאת שהיא לא פאר היצירה.
זה השפיע על כל השבוע שלי.
הוא היה בסימן פחות,
קמתי מאוחר יותר, רצתי פחות, הייתי פחות מאורגנת, הספקתי פחות דברים
נשארתי קצת עם טעם של פספוס מניצול הזמן היקר שלי.
יחד עם זאת,
היו בשבוע הזה שני שיעורים חשובים.
שיעור קבלה עצמית גם כשאני לא מופת (או במילים אחרות, איך מפסיקים לחבוט בשניצל שוב ושוב ושוב)
שיעור חזרה למסלול גם אחרי שיורדים ממנו (אנחנו לא במציאות של הכל או לא כלום)
שבוע הבא יהיה שונה.
Comments