שפע או פשע

2+1, 1+2, 50% על השני...

איך אהבתי סיילים (sale)

בעיקר סיילים של מותגים.

הרגשתי שאני עוקצת את המערכת :)

להם זה עלה יותר.... בסיילים השווים יצאתי עם שקיות במשקל.

כאשר הייתי במוד לקניות, אני ממש זוכרת את הדחף לקנות.

ואת ה"סקרנות"- רגע, יש חנות שלא נכנסתי, מעניין מה יש שם.

והייתי, מספרת לעצמי ולסובבים,

אני חייבת לחדש, התפקיד, המעמד...

במחיר כזה, חבל להשאיר את זה בחנות ועוד סיפורים.

אז מה היה שם? מה זה ה"דחף" הזה? (או תאווה במקרה של אכילת מתוק, למשל).

בהגדרה המילונית- דחף הוא רצון בלתי נשלט לעשות פעולה מסוימת.

לדחפים/תאוות יש 2 בעיות מוסוות:

1. דחף בצורה הבלתי נשלטת שלו אף פעם לא שבע. כמו חיה שכל הזמן צריך להאכיל, והיא רק גדלה ודורשת עוד. מי שמכור לשוקולד למשל. האם הוא מסתפק בשורה או שהוא מחסל לפחות חפיסה?

2. הדחף משדר לנו בצורה לא מודעת, שאם רק נאכיל אותו- נהיה מאושרים, ואכן לרגע אנחנו חווים סיפוק, אך זה בטח לא אושר, זו תחושה רגעית שעוברת ולא נשאר לאחריה כלום (מלבד אולי יסורי מצפון) ובפעם הבאה נצטרך, כאמור, להאכיל את החיה יותר כדי להרגיש את אותו דבר. כמו: התמכרות.

העידן בו אנו חיים, עידן השפע מספק לנו הרבה מאוד פיתויים, וזה בסדר להנות לעיתים גם מפיתויים, אך ברגע שהפיתויים הופכים להיות בלתי נשלטים- השפע הופך להיות פשע.

פשע כלפינו.

אז הפעם אני מציעה לזכור את הציר הבא:

"אדון" <-------------> "עבד"

ולשאול את עצמנו רגע לפני ה"אוטומט" מי מחליט עלי? האם אני ה"אדון" או לחילופין האם אני מוכן להיות ה"עבד"?

ואם נפלנו, לא נורא, להתבונן בזה ולחשוב מה אני יכול לעשות כדי להקל עלי בפעם הבאה.

שנהיה לבני חורין,