חיפוש
  • אורלי בן נתן

2 לטנגו?



יש לנו כלב גדול. רועה בלגי.

ביציאה לטיולים, הכלבים הקטנים נובחים עליו, מנסים לאיים, והוא בשלו ממשיך בדרכו ללא התייחסות לקטנים.

באחד הטיולים השבוע, הקטנה התייחסה לתופעה- 'איזה מלך הוא, שהוא לא מגיב'.

פתחנו בשיחה על הנושא, ושאלתי אותה-

כשמישהו מתגרה בנו, מציק לנו במי תלויה התגובה שלנו? בו, בי, בשנינו?

היא חשבה רגע ואמרה, בשני הצדדים.

הקשתי, תראי את בנגה (הכלב), מתגרים בו והוא לא מגיב. האם יש כאן ריב?

והיא אמרה- לא, אבל לפעמים קורים דברים ואי אפשר לא להגיב.


אז איך הכלב היצרי הזה, מצליח לא להיגרר אחרי הפרובוקציות נגדו?

הכלבים הקטנים מנסים לאיים על בנגה, זורקים לו משפטים- נראה אותך עלי, מי אתה בכלל,

אבל הוא לא מרגיש את זה,

מבחינתו הכלבים הקטנים לא מאיימים עליו, והוא לא נסחף לתוך ההתגרות שלהם.

הוא נשאר אדיש.


ואצלנו? האם "דרושים 2 לטנגו" כמאמר המשפט?

מי קובע איך תראה מערכת יחסים?

לפעמים באמת, אבל באמת מוציאים אותנו מדעתנו,

פוגעים בנו, מזלזלים, פועלים בחוסר הגינות,

מי אז אחראי על מערכת היחסים?


כאשר אני נתקלת בהערות והתנהגויות שמוציאות אותי משלוותי, שלוחצות על כפתור ההפעלה שלי.

אני יכולה לפעול בשתי צורות-

1. אני מניחה לדם לעלות לי לראש, אני פועלת ללא מחשבה, מתוך תגובה אוטומטית.

לרוב לא פותרת את הבעיה ביעילות ובדר"כ מוציאה הרבה אנרגיה ונשארת עם כעס ולרוב עם תוצאה לא יעילה.

2. אני מצליחה לעצור, ולספר לעצמי ספור אחר מהסיפור הקודם, סיפור שמפרש את הדברים בצורה שונה,

בצורה שלא מוציאה אותי מדעתי, ואני מצליחה להישאר במקומי.


באפשרות ב' אני יכולה לבחור איך להגיב, יש לי אפשרויות מלבד האוטומט שמנסה להשתלט, וזאת למרות שהמציאות נשארה אותה מציאות. אבל היא לא מאיימת עלי ואני יכולה לבחור.

9 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול